(א) האם מותר להרהר בדברי תורה כנגד ערוה. מדברי רש״י
בשבת קנ. ד״ה ההיא כדרב, מבואר דס״ל דמותר, וכן נראה מהגמרא שם, ומאידך מדברי ראבי״ה בסי׳ פב, מבואר דס״ל דאסור.
מותר לקרוא קריאת שמע כנגד שיער הערוה שיוצא דרך נקב בבגד. הכי אמרינן
בברכות כד., וכדפירש רש״י שם ד״ה שער, וכ״כ ריא״ז בברכות ג,ג,ב.
האם מותר לקרוא ק״ש כשלבו רואה את הערוה. הטור והב״י בסעיף א-ב ד״ה היה, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דממנהג ר״ת שהביא הב״י מבואר דר״ת סובר דאסור, ובה״ג בהל׳ ברכות בעמוד מג, כתב ב׳ פעמים, דאסור, וכן האשכול בהל׳ ק״ש ד״ה והלכתא (ט.), כתב דאסור, וכ״כ ראב״ן בסי׳ קסא, וכ״כ סמ״ג בעשה יח, וכ״כ ריא״ז בברכות ג,ג,ד, וכ״כ רבי אברהם מן ההר
בסוכה יא. ד״ה לשון, וכ״כ המאירי
בברכות כד: ד״ה כבר ביארנו, וכן הביא הב״י בסי׳ צא,ב, מהגהות מימון בשם סמ״ק, ע״כ, וכן פסק ראבי״ה בסי׳ פב, וכתב דכן כתבו הגאונים, ומאידך הביא דבתשובת הבבליים פסקו דמותר, ע״כ והיראים בסי׳ שצא, כתב דגבי ק״ש מותר.
לסוברים דלבו רואה את הערוה אסור, היינו אף לגבי שאר ברכות. כן מבואר מדברי הב״י בסעיף א-ב ד״ה היה, ממנהגו של ר״ת, וכן הב״י בסי׳ צא,ב, הביא מהגהות מימון בשם סמ״ק דאסור.
אם הוציא ראשו חוץ לטליתו וטליתו מכסה את כל גופו האם מהני לסוברים דלבו רואה את הערוה אסור. תוס׳
בסוכה י: ד״ה מוציא, ותוס׳ הרא״ש שם ד״ה מוציא, והרא״ה שם ד״ה ואמר שמואל, והריטב״א שם ד״ה מיתיבי, ורבי אברהם מן ההר
בסוכה י: ד״ה דגבוהה, כתבו דלא מהני כיון דאכתי לבו רואה את הערוה, ומאידך המאירי
בברכות כד: ד״ה כבר ביארנו, כתב דאם לא הוציא את ראשו מהטלית אסור מחמת דלבו רואה את הערוה, ואם הוציא סגי בהכי לקריאת שמע אבל לתפילה לא מהני עד שלבו לא יראה את הערוה, ע״כ.
אם ליבו מחוץ למים וגופו בתוך המים האם חשיב שאין ליבו ועיניו רואים את הערוה אף אם המים צלולים. הב״י בסעיף א-ב ד״ה ומ״ש רבינו ואין, הביא מהרשב״א והראב״ד ורבינו יונה דלגבי יושב במים חיישינן לליבו רואה את הערוה כיון דליבו בתוך המים, ע״כ, ומבואר מזה דאם ליבו היה מחוץ למים לא חשיב רואה את הערוה, וכן דקדק מזה הדרכ״מ, אמנם מדברי ראבי״ה בסי׳ פב, שכתב גבי יושב ורוחץ בגיגית דלא מהני אם יוציא ראשו מחוץ לבד שמכסה את הגיגית ואין לו תקנה אלא שיחוץ בליבו, ע״כ, ומדלא כתב בפשיטות שיוציא רק את ליבו מהמים וסגי בהכי, מבואר דס״ל דלא מהני כיון דהמים צלולים.
מה הטעם במה שכתבו הראשונים דכיון דעיניו מחוץ למים לא חיישינן לעיניו רואות את הערוה. הב״י בסעיף א-ב ד״ה ומ״ש רבינו ואין, הביא כן מהרשב״א והראב״ד ורבינו יונה, וכתב דכוונתם דכיון דאינו מסתכל על הערוה מותר, אמנם עי׳ במה שאכתוב בזה בסי׳ עה,ו.
האם מועיל חציצה על בגדיו גבי לבו רואה את הערוה, או שצריך חציצה מתחת בגדיו. הב״י בסי׳ צא,ב, הביא מתוס׳ והרא״ש בשם מחזור ויטרי דהא דבעינן בגמרא לאזור אזור בשעת התפילה היינו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה, ע״כ, וסתם איזור הוא על בגדיו, וא״כ משמע דס״ל דמהני, ויש להעיר דהיראים בסי׳ שצב אות ג, כתב דלא מהני הפסקת חגור שהוא למעלה מבגדיו אלא צריך שהחציצה תיהיה מתחת לבגדיו.
החוצץ על בגדיו בדבר שלא מהני לחצוץ בו כגון בידיו האם נימא דמהני מחמת הבגד שמתחת לידיו. המשנ״ב בסעיף א בס״ק א, וכן בס״ק יד, כתב דאם מדביק בידיו את הכתונת במקום הלב או למטה מלבו כדי שיהא הפסק מהני לכו״ע, ע״כ, והיינו מחמת דאע״ג שהביא שם בס״ק יד, שיש הסוברים דגופו לא מהני לחצוץ מ״מ הכא לא גופו הוא החוצץ אלא הבגד שמתחת לידיו, ויש להעיר דהיראים בסי׳ שצב אות ג, כתב דלא מהני הפסקת חגור שהוא למעלה מבגדיו אלא צריך שהחציצה תיהיה מתחת לבגדיו, ע״כ, ומבואר דלא ס״ל ליראים כסברת המשנ״ב דאם חוצץ מעל בגדיו נימא דיהני מחמת הבגד שסמוך לגופו, ונראה דטעם היראים דלא מהני מחמת דהבגד החוצץ מגיע עד לבו וערותו והוי כמקשר ביניהם ולכן לא חשיב חציצה להבדיל ביניהם.
היה במים עכורים האם מותר לו לקרוא או לברך. הטוש״ע והב״י בסעיף א-ב, הביאו מהגמרא דמותר, ויש להעיר דהאשכול בהל׳ ק״ש ד״ה ואסור (י.), כתב דהתירו לו רק מפני חשש שיעבור זמן ק״ש, ע״כ, ולפי זה כשאין חשש וכן כשמברך על שתייתו אסור לפי דעת האשכול, אמנם מסתימת שאר הראשונים לא משמע הכי, וראבי״ה בסי׳ פב, כתב דאף גבי ברכה על הטבילה מהני מים עכורים.
נשים יכולות להתפלל ולברך כשהם לבושות חלוק אע״פ שאין דבר החוצץ בין ליבן לערוה אבל בלא חלוק לא. כן הביאו הב״י והשו״ע והרמ״א בסעיף ד, ויש להעיר דכן מבואר מדברי ראב״ן בסי׳ שכח.
מה הטעם דעקבו או שאר איבריו הנוגעים בערוה אסור לקרוא. הטור בסעיף ה, הביא מהראב״ד דהטעם דכיון דנוגעים באברו מתחמם ומטריד, ומאידך התוס׳ שהביא הב״י כתבו דהטעם גזירה עקבו שמא יגע בידו, ע״כ, ונפקא מינה אם עקב או שאר האיברים של אדם אחר נוגע באברו, דלראב״ד כל שכן דמיטריד ואסור, אבל לתוס׳ אפשר דמותר, והב״י בסוף סי׳ עג, הביא מחלוקת בישן עם קטן האם מותר לקרוא אף כשערות הקטן נוגעת בערותו, ע״כ, ולפי טעם הראב״ד אפילו אם עקיבו או שאר אבריו של הקטן נוגעים בערוותו אסור.